חריגים שעושים הבדל:

תשמע ראפ, תגלה דבש

נכתב ע"י:

ענת דבש, פסיכולוגית ומנהלת,

האם הלכתי השנה בזרם שלי או בזרם שהכתיבו לי? האם גיליתי את הדבש הטמון בי?

בעידן בו זה כבר לא בושה אלא אפילו הכרח לדבר על מיתוג עצמי, בניית רשתות אישיות וניהול קריירה אישי אנו רואים יותר ויותר פתיחות של עובדים ומנהלים להבלטת החריג/ השונה שבהם.

ב"דרמה של הילד המחונן" כותבת המחברת על הקושי של ילדים שונים להתאים עצמם למסגרות ועל קשת התגובות – משבירת המסגרת, עזיבתה, שינויה מבפנים ועד אילוף הסורר.

על כך בדיוק אנו מתמקדים בגיליונות השנה – מהו מיקומם הארגוני של הקונפורמיסטים מול הלא קונפורמיסטים וכיצד ארגון צריך לנהל סוגים השונים של אוכלוסיות החריגים והשונים.

לגיליון חג זה בחרתי להביא לפניכם את אחת הדוגמאות היפות והמעניינות של אנשי שוליים והפיכתם למרכז – והוא סיפורם של אנשי הראפ. הסיפור ממחיש את המתח בין שוליים למרכז, את הסיכון ואת הסיכוי:

- נקודה ראשונה - הראפ נולד על ידי אנשי שוליים.
הראפ נולד על ידי ילדים בגיטאות השחורים של אמריקה, אשר מתלבטים האם להחזיק ביד אקדח או מיקרופון.

- נקודה שנייה - פיפטי סנט, הגיבור הגדול של תרבות הראפ, הוא מותג המייצג את הדרך שעברו אנשי השוליים/ אמני ראפ מילדים בגטאות השחורים:
יש לו חברת תקליטים, קו אופנה, סרט המספר את סיפור חייו: תתעשר או שתמות תוך כדי ועוד.

- נקודה שלישית - היום הראפ הוא כבר תרבות ראפ:
נכון שיש הטוענים שזהו אוקסימורון: האם ראפ הוא תרבות- אבל יותר ויותר אנו רואים התיחסות לראפ כאל תרבות שלמה המפעילה מופעים מגוונים

- נקודה רביעית: תרבות הראפ עברה מדפוס של שוליים לאנשי מרכז:
פאף דדי (הראפר ומעצב האופנה שון דידי קומבס) מארח תצוגה של סגנון שחור עכשווי במוזיאון העירוני בניו יורק.
בשבוע האופנה בניו יורק פתחו תערוכה לתרבות הראפ בה מוצג לבוש הרחוב והבלינג (נוצצים)

- נקודה חמישית: אנשי הראפ המצליחים פועלים להנחלת הגדלת ההשפעה של אנשי שוליים.
כך, Jay Z, בגיל 34 הוא בעל הון מוערך של 300 מיליון, האוחז כמה תקליטי פלטינה ברזומה. בלבושו אין רמז לילד שון קרטר שגדל בפשיעה של בוקלין והוא נוהג לבקר בבתי ספר תיכוניים בארצות הברית ולהעניק מלגות לסטודנטים שרוצים לעשות הבדל.

- לאחרונה מאסה אופרה ווינפרי בראפרים בשל המסרים האלימים והסקסיטיים
הראפרים הגיבו בגסות וטענו שאופרה ווינפרי מנסה למצוא חן בעיני הלבנים הבורגנים. רבים דווקא תומכים באופרה ווינפרי וטוענים כי האירוניה היא שהראפרים תוקפים דווקא אישה שחורה, שהיא עשירה ובעלת עוצמה יותר מכולם.